זמן לא רב לאחר שיעל (שם בדוי), סגנית מנהלת סניף בנק, התגרשה היא הכירה את אבי (שם בדוי), מהנדס בחברת היי-טק גדולה. כשהכירו היא היתה בת 35 + שני ילדים בני 7 ו-10. הוא היה אז בן 38, רווק, ללא מחויבויות קודמות. עד מהרה החליטו השניים לעבור לגור יחד ואף להביא ילד משותף. אבי עבר להתגורר בביתה של יעל, והיא התלבטה כיצד להעלות בפניו את נושא העלויות המשפחתיות וחלוקתן. יעל איננה היחידה שנתקלה בדילמה כזו. כמוה יש עוד רבים שנכנסו לפרק השני בחייהם, כשהם מביאים עימם נכסים, ו/או מחויבות כלכליות ממערכת יחסים קודמת.
הכניסה למערכת משפחתית שנייה, לפרק "ב", מזמנת התמודדות מורכבת של בני הזוג ושל ילדיהם, מבחינה רגשית, חברתית, זוגית וגם כלכלית. אל הסיבוב הראשון, נכנסים מרבית הזוגות כשהם נטולי התחייבויות קודמות ולרוב גם אין להם נכסים או חסכונות משמעותיים. בפרק ב', גם אם זו מערכת משפחתית שנייה רק עבור אחד מהצדדים, כבר יש מערכת פיננסית קודמת, המצטרפת לזו החדשה: נכסים וחסכונות, התחייבויות קודמות, תשלומי מזונות וילדים משותפים ולא משותפים.
אחת הבעיות הנפוצות בפרק ב' היא רגישות לעניינים כלכליים. החשדנות גבוהה יותר, אולי כתוצאה מצלקות העבר. יש אף מי שחושש לחשוף נתונים על נכסים או חסכנות במלואם. מאידך, יש ציפיות הדדיות: מתנות לילדים לימי הולדת, חלוקה בהוצאות על הבית, השתתפות כספית במתנות לאירועים וכדומה.
הגרעין המשפחתי המרכיב את פרק ב' יוצר מעצם קיומו מספר דילמות כלכליות: היכן מתחלקים בהוצאות ביחד? היכן לחוד? האם רווק ללא ילדים שמתחתן עם גרושה + 2, ישלם מחצית מהוצאות הבית או את חלקו היחסי? כיצד נעשים המדידה והמעקב אחר ההוצאות המשותפות? האם מודדים גם את הדברים הקטנים?
הפתרון טמון בתקשורת פתוחה וכנה: להניח את הנתונים על השולחן ולהחליט מה נכנס למערכת הכלכלית המשותפת ומה לא.
כדאי לקבוע "מפתחות" לניהול החיים השוטפים. אין סיבה שבן זוג שמצטרף לחיים בדירה השייכת לבן/בת הזוג, לא ישתתף בדמי המגורים. אחד העקרונות המנחים יכול להיות בהתאם לחלק היחסי של כל יחידה משפחתית שמצטרפת לתהליך.
לגבי הוצאות שוטפות, שהן תוצאה ישירה של צריכה כגון: מזון, חשמל, מים, גז, טלפון בזק - החלוקה המומלצת היא על בסיס החלק היחסי של הצריכה, בהתאם למספר הנפשות בבית. כדאי להחליט פעם אחת על "המפתח" לחישוב חלוקת ההוצאות ולערוך רישום מסודר שלהן בצורה שוטפת. כמה דקות בסוף החודש לריכוז הנתונים יכולות לחסוך הרבה עוגמת נפש וקונפליקטים מיותרים.
לגבי עלויות של מרכיבי תשתיות (תיקונים, אינטרנט), מומלץ לחלק באופן שווה את ההוצאה מכיוון שזוהי הוצאה אחידה למשק בית, ללא קשר למספר הנפשות. חשוב להימנע ממצבים של חוסר הסכמה על מרכיבי הדיור הבסיסיים.
מומלץ לשמור על הפרדה כלכלית מסוימת. הפרדה זו חשובה גם כהגנה כלכלית לכל אחד מבני הזוג, וגם למקרה של פרידה. בני הזוג עלולים להסתכן בתשלום חובות שנצברו טרם הפרידה או בדרישה לבעלות על הנכס בו התגוררו בתקופת הקשר. פתרון אפשרי הינו החלטה, שנכסים שנצברו מרגע הכניסה לחיים משותפים, יהיה רכוש משותף, שיחולקו באופן שווה במקרה של פרידה. לכן מומלץ מאוד לערוך הסכם ממון שיסדיר את המערכת הכלכלית גם השוטפת וגם למקרה של פרידה.
עריכת צוואה- צעד זה ימנע סכסוכים בעתיד בין הילדים ו/או היורשים ויסדיר את הדברים מראש. לדוגמא: אם בן/בת זוג מתגוררים בדירתו של האחר, אפשר לקבוע שבמקרה של מוות, יוכל בן הזוג שנותר להמשיך ולגור בדירה עד סוף חייו, אולם הנכס יהיה שייך לילדים או ליורשים של בעל הדירה.
מסר חשוב נוסף הוא לא להתחמק מדיאלוג בנושאים הכלכליים. גם אם הם נתפסים ככאלה שפחות נוח או רומנטי לעסוק בהם. נהפוך הוא, הסדרת המערכת הכלכלית וקביעת העקרונות לחלוקת האחריות הכלכלית היא ערובה לחיי שותפות עם בסיס מוצק של הוגנות הדדית וגם יצירת תשתית של בטחון כלכלי לכל אחד מבני הזוג בנפרד.